פרידה מאבא

"אדם ממשיך לחיות בלבבות אלה שהשאיר מאחור"

הפוסט מוקדש לזכרו של אבא.

לפני כמה ימים נסענו בכביש שהוביל לבית שלך, עברת לי בראש כשחשבתי לעצמי שהרבה זמן לא ביקרתי אותך. התכוונתי לומר את זה בקול רם לבן זוג שלי ולהגיד לו שמחר ניסע לבקר ואז נזכרתי, שאתה כבר לא כאן.

לפעמים אני מוצאת את עצמי רוצה לטלפן ולשאול לשלומך, אבל נזכרת שהלכת.

אבא,

כמה חזק היית

איש מעניין עם סיפור חיים גדוש בחוויות, חלקן קשות, חלקן מורכבות וחלקן יפות.

זוכרת את השיחות שלנו על ימים שהיו, שאלתי אותך באיזה שלב בחיים הכי נהנית לעבוד

סיפרת שהיתה תקופה שאתה זוכר ממש לטובה. כשהיית קם בבוקר ונוסע לעבוד בקיבוצים ובמושבים בצפון וכל הדרך שרת עם הרדיו. סיפרת שאז זו היתה התקופה הטובה ביותר.

טיילת בכל הארץ ולא היה מקום שלא הכרת, אהבת להכין לנו חלה עם ביצה בבוקר שבת ובערב הכנת את הסלט הטורקי הכי טעים שאי פעם טעמתי. בשנים האחרונות שלך ביקשתי ממך את המתכון, אבל כבר לא זכרת ולא הצלחת לשחזר. יום אחד אצליח לשחזר ואעביר את הסלט הנפלא הזה לילדים שלי.

לחשת לי מאז שאני זוכרת את עצמי כנערה, שנולדתי להיות עצמאית, זיהית את הנפש החופשייה שלי עוד לפני שזיהיתי אותה בעצמי, וכיוונת אותי להציב יעדים וללכת אחריהם. נתת לי דוגמה חיה להגשמה, לתקומה, לעוז ולהורות מסורה.

וכמה אהבת את אמא.

אני חושבת שהבנתי כמה אהבת אותה אחרי שהיא נפטרה

כשראיתי אותך נובל

כמו פרח חזק שלקחו לו את השמש.

היית מיוחד מאוד,

אדם עצמאי, חזק, נחוש, מלא באופטימיות וראייה טובה ומיטיבה על החיים

אהבת לדבר, לטייל, לפגוש אנשים, לעבוד, לטפל בגינה כשהיינו ילדים, לצייר, להנות מהים, מארץ ישראל ואת לונדון.

אהבת לספק לנו את כל מה שרצינו ומעולם לא החסרת מאיתנו כלום.

את האהבה לטבע הטמעת בי מאז שהייתי ילדה והיא מלווה אותי ומזכירה לי אותך, וכך גם את ההתרגשות מההגעה לירושלים ומטיול בעיר העתיקה

תמיד כאב לך שאני רגישה מידי, היום אבא, אני מבטיחה לך שאין לך מה לדאוג יותר - זו התכונה האהובה עלי ביותר ולמדתי לקבל אותה, לאהוב אותה ולהבין כמה היא מבורכת בעולם הזה.

אבא,

תודה על הכל

ת.נ.צ.ב.ה

ותמסור ד"ש חם לאמא האהובה שלי.

וגם ואולי הכי,

תודה שחיכית לי ואפשרת לי להיות לידך בנשימה האחרונה.