אי שם, בגילאי הילדות המוקדמת, אהבתי לשבת בגינה האחורית בבית הוריי, הבית שזכור לי כמקור לכל החלומות שלי.
ושם בימים גשומים, חפרתי בידיים כדי למצוא תולעים ולגלות אורי כדורי ושאר חרקים חמודים. באותה התקופה התחלתי גם לאהוב ספרים- אמנם עוד לא ידעתי לקרוא - אבל ספר אחד זכור לי כספר האהוב עלי ביותר.
לא היה בו סיפור, אלא פוטנציאל, או כך אני לפחות רואה את זה היום, במבט לאחור.
אני חושבת שמה שמעורר בנו השראה, ומניע אותנו להתחבר לחלומות הכי גדולים וכמוסים שלנו, זו השראה. היא יכולה לבוא בהפתעה ממקומות לא צפויים וכשהיא מציפה אותנו, זה מרגיש שמשהו קדום ופנימי מתעורר בנו, והנה בזכותה קיבלנו את המפתח לאותו חלום כמוס.
אולי אפשר לתאר השראה כמעין מפתח
מפתח שפותח חלום חדש/ישן
אז הספר הזה היה בדיוק זה
בספר הראו כיצד חיי משק נראים, ומאותו רגע החלום הזה נבנה בי.
השנים השכיחו את זה במעט (היחיד שזכר אותם הוא אבא שלי) אבל לאחרונה, אני מרגישה התעוררות חדשה שאני מאוד מתרגשת ממנה.
את הפוסט הזה אני מקדישה לכל מי שיש חלום ורוצה לדעת איך להגשים אותו
אמנם החלום שלי קטן וצנוע (גידול תרנגולות) אבל זו דוגמה קטנה שאפשר להסיק ממנה ולשכפל אותה לכל חלום אחר שתרצו.
בחצי שנה האחרונה חלמתי וחשבתי כל היום על תרנגולות, מרוב שלמדתי עליהן הן הופיעו בכל פיד ברשתות החברתיות, הן הציפו אותי וככל שצפיתי וקראתי יותר עליהן, כך אהבתי אותן יותר. התחלתי גם לחלום עליהן ולחשוב עליהן ולראות אותן בכל מקום - כך היקום עובד. ככל שמתמקדים במשהו, כך הוא גדל. נראה שהרשתות הטכנולוגיות הן רק כלי של היקום.
השלב הבא היה לשוחח עם אנשים שמגדלים אותן, הייתי בלולים שונים, שוחחתי עם אנשים שונים והתחלתי לגבש רעיון של כמה למה ואיפה.
בשלב שהרגשתי כבר די מוכנה, פניתי לפעילה טבעונית מוכרת שמגנה על תרנגולות והיה חשוב לי לדעת מה היא חושבת על גידולן. רציתי להבין ולא לפחד להתמודד עם הכל: האם אני מטיבה איתן שאני לוקחת אותן אלי? או שמא אני תורמת לעוול שנגרם להן? לכן בחרתי לשוחח עם פעילה שידעתי שלא תתבייש להגיד לי מה היא באמת חושבת.
התשובות לא היו פשוטות אבל אחרי השיחה איתה וההחלטה המודעת שלי לצפות בתיעוד על חיי התרנגולות בלולים, החלטתי בראש ובראשונה לקנות רק ביצים חופשיות. באותה התקופה הפכתי להיות צמחונית תוך כדי הבנה שטבעונות זה השלב הבא.
הברירה הטובה ביותר היתה להציל תרנגולות סוללה וזה דבר שתמיד רציתי, אבל כשהתייעצתי עם אנשים מצילים הם סיפרו לי שהן מגיעות במצב מאוד קשה, חלקן לא שורדות וזקוקות לטיפול- לא מראה קל לילדים שנחשפים לתרנגולות לראשונה.
הבנתי שעדיף שאת המסע הראשון שלנו עם תרנגולות, עדיף להתחיל כשהן קטנות, לראות אותן גדלות, להבין את עולמן - כדי שנתחבר אליהן.
בשלב זה הגעתי כבר להחלטות
שלחתי הודעת בקשה לווטרינר האזורי
ושחררתי לגמרי את הכל.
וכך מגשימים חלום!
הרצון העז בונה את הכלי
ואז
לשחרר
לגמרי
בלי פחד
ולתת ליקום לעשות את העבודה.
אם זה נועד לקרות - זה יקרה
אם זה לא נועד - זה לא יקרה
ואני מקבלת הכל באהבה.
השנים לימדו אותי לא ללכת עם הראש בקיר -לנסות הכל כמובן לא להתייאש- אבל אם מגיעים למבוי סתום לשחרר ולא כי זה מגיע מתבוסה
אלא ההפך
מידיעה פנימית שהיקום תבונתי
ושיש שיתוף פעולה מלא ביננו
ושהדברים שיטיבו איתי ועם הזולת יתממשו ומה שלא - לא יתממש וזה בסדר גמור !
לפעמים מה שחושבים שרוצים הוא דווקא לא טוב
לכן מאפשרת ליקום להיות נוכח בחיי - להיות שותף שלי בבחירות שאני "עושה"
ובמשך השנים לומדת להרגיש מתי הרגע הנכון לשחרר וכך לא לבזבז אנרגיות על מאבק מיותר.
קיבלתי אישורים רבים מהיקום,
בצורות שונות
במקומות שונים
ומאנשים שונים
באחד הימים יצאתי לטיול עם ארבעתם ובחזרה הביתה, ראינו משאית מלאה בתרנגולות סוללה,
הצפיפות והמראה הזה, שבטח רבים מכם ראו, יצר שיחה בה דיברנו על הדברים העצובים בתעשייה הזאת.
זה פתח להם את הלב
מבלי שעשיתי זאת באופן מאולץ
המציאות אפשרה להם להבין מבלי שהפעלתי שום לחץ
שאם אפשר לעשות משהו - כדאי לעשות.
הווטרינר הגיע אלינו בהפתעה ובשיחה הנהדרת שהיתה לנו, הוא אפילו שכנע אותי. אמר לי שזה ממש מתאים לי ולסגנון של הבית, הוא ריגש אותי כל כך.
קנינו לול (קטן מדי אמנם אבל מטרתו היא רק לשינה והגנה בלילה ולשם כך הגודל מצוין)
ובנינו חצר כדי שיהיה להן מקום לנוע בחופשיות מוגנת שאת ההשראה אליה קיבלתי באחד הלילות.
קמתי עם הרעיון להשתמש במוטות סוכה ישנה שכבר קטנה בשבילנו
קיבלתי רעיון מהיקום.
ידעתי שזה חייב לקרות
כי ברגע שקיבלתי אישור מהיקום
זה היה ברור לי
שהשאלה היא איך זה כן יעבוד, מה כן יצליח.
אחיו של יובל, תומר המוכשר בנה אותה יחד עם יובל
הוא תכנן אותה יפה כל כך הוא באמת מאוד מוכשר
ואז נשאר לנו רק להביא אותן.
חיכינו שהן יבקעו,
יגדלו ויתחזקו והבאנו אותן אלינו..
זה לא מושלם
כי בכל זאת הן נלקחו מהאימהות שלהן
זה בהחלט לא מושלם
אני מקווה שהשנים הבאות יכוונו אותנו להחלטות טובות ונכונות אפילו יותר
ושנוכל לתמוך ולתת בית לחיות שונות.
מתוך הערכה לספר שממנו שאבתי את הרעיון (צירפתי תמונה) בחרתי לתת להן שם של נסיכות דיסני:
שלגיה, פוקהונטס ואורורה.
הן הגיעו אלינו ביום האחרון ללימודים
ממש כמתנה לסיום שנה.
מאחלת לכםן להגשים חלומות
ולסמוך על היקום
שאם החלומות מיטיבים אתכם ועם הזולת
הוא יאיץ אותם
ויעזור לכם בדרך
ע"י צירופי מקרים,
השראה ברגעים לא צפויים,
פתרונות יצירתיים
ועוד אינספור הפתעות!
הי מיטל , שמח לקרא את הבלוג , אהבתי מאוד.
החיבור ליקום ולרוח - כל כך נכון.
אולי מה שאומר נשמע לא אובייקטיבי אבל אין לי ספק שזו הדרך הנכונה לגדל בעלי חיים לתת להם את התנאים האופטימליים - בכל תהליך יש תוצרי לוואי אבל בתהליך המסחרי הוא האכזרי והגדול ביותר בניגוד למה שאפשר לעשות בגידול ביתי ולמזער את הנזק - לבעלי החיים ולסביבה.
אם לא הייתה לי אמונה שלמה בדרך הזו לא הייתי מגדל תרנגולות. ואם לדייק התרנגולות שלך לא "נלקחו" מאימן הן הודגרו במדגרה וקבלו תנאים מעולים לא פחות כדי להתפתח בריאות וחזקות.
אסף - לולי