לפגוש חבר

פחד נשמע קצת לא נעים, נכון?

הוא מופיע לנו ברגעים מסוימים בחיים, חלקם צפויים וחלקם אינם צפויים והמשותף לכולם שמעבר לפחד מגיע משהו פנימי ממש טוב.

הפחד מתעורר בנו ולפעמים משתלט לפרק זמן מסוים על התודעה שלנו. הוא מעסיק את המחשבות שלנו, גורם לנו תחושה של חוסר נוחות ולא נותן לנו לברוח ממנו.

הבטן מתהפכת, הידיים מזיעות, הראש כואב, הגוף מדבר והראש טרוד במחשבות.

ברגעים האלה

נזמין את הפחד לשבת איתנו

כמו חבר טוב שבא לעזור לנו לשמוע את עצמנו.

נשב עמו בנוכחות מלאה ונשוחח איתו.

נשאל אותו מה הוא מרגיש ונודה לו שהוא הגיע אלינו כדי שנוכל להבין את הרגשות שלנו. ניתן לרגשות שלנו מקום ותוקף. נזכור שזה בסדר לפחד, נביט ברגשות במלוא האהבה, נעבד אותם ונעבוד איתם.

כשהפחד מרגיש שמקשיבים לו ומשוחחים איתו,

יש לו נטייה להשתחרר

הוא יודע שמה שהגיע לעשות - עשה ואז הוא יכול להתמוסס.

הפחד כשמשתחרר מאפשר לנו להעמיק את האהבה שלנו לעצמנו, לאלוהים, לטבע, ליקום, לבן או בת הזוג, לילדים, לעבודה, לגיטרה או לכל דבר שנרצה.

הוא חבר טוב

אוהב

שדואג

ורוצה הכל עבורנו.

כשתפקידו מסתיים

מתעורר בנו דחף.

דחף להעניק יותר

לעצמנו

לאהובינו

לתחביבינו

לעולם הסובב.

הפחד מדייק אותנו במסע האינדיבידואלי שלנו

ומעברו השני מחכה אהבה.

הפחד מאפשר לנו הזדמנות לאהוב יותר.

כשהוא מתפנה,

יש עוד מקום לאהבה, לאמונה ולחירות.

אז תודה לך פחד

שכל פעם כשאתה בא

אני יודעת

שברגע שתלך

אחרי שאקשיב לך

ואעבד אותך

האהבה שבי תגדל.